טיפוסי מספר 9, מתקשים להוציא מהכוח אל הפועל.
ולכן כשהם רוצים לעשות משהו, הם חייבים להגדיר את זה לפרטי-פרטים.
כי ה-9, הוא טיפוס של זמן הווה.
a present type..
לכן המוגדר, צריך להיות מוגדר מאוד.
מה אני עושה מתי? רק כשאין גשם? כשבא לי כשלא בא לי.
ההסכם עם עצמי צריך לכלול את כל הרגעים שעלולים לבוא.
לא רק את ה"עכשיו", שזה יום שמש, שהוא מצוין לרכיבה על אופניים...
לדוגמא: מתאמנת טיפוס מספר 9, שרוצה להתחייב לפעילות גופנית קבועה: רכיבה על אופניים.
מתוך האימון:
- האם זה ישמח אותך אם תרכבי על האופניים 3-4 פעמים בשבוע, מסביב לבלוק?
- מאוד.
- האם היית רוצה לעשות את זה גם כשלא בא לך?
- זו הבעיה שלי. אני לא רוצה לעשות את זה רוב הזמן.
_ אז אולי נסכים שתעשי את זה רק כשלא בא לך?
ה-9 אומר: לא בא לי לזוז בכלל.
- למה אין לך כוח?
- אין לי כוח לקום.
- ואם אביא לך את הבגדים לכאן, תקומי?
- לא. כי צריך לזוז.
- ואם אני אביא לך חולצה, תחליפי? אפשר בישיבה.
- לא. אני לא אחליף.
- אז איך אפשר להעביר את החיים בצורה חסרת מאמץ? אפשר, בעצם. וגם למזלך, את מאוד רזה, אז אפשר לחיות ככה.
- למרות שאני רוצה לעשות פעילות גופנית לא בשביל ההרזיה, אלא בשביל הבריאות. אני מרגישה שהחיות הפיזית שלי נעלמת.
- ואם יש לי כדור שיעשה לך להרגיש טוב ולא תצטרכי לעשות פעילות?
- יש לך? תביאי. :)
אצל ה-9, יש משוואה בראש:
אני לא זז = אני לא חי.
וזה האתגר של טיפוסי מספר 9. לפרק את המשוואה הזו.
ולבנות משוואה חדשה.
במקום לזוז = מאמץ, הם רוצים להגיע למצב שאומר לזוז = לחיות.
רק כשזה יתורגם שלזוז זה לחיות, ה-9 ינוע.
ה"זומביאדה" הזו, כל עוד האני האותנטי שקט, זה סבבה.
כשה-9 חי ברמה הגבוהה, הוא ער ונוכח ומשתמש במתנות שלו:
היכולת לעשות דברים בלי לחץ, לא להילחץ משטויות, לראות את נקודות ההשקפה של כל האחרים, יכולת הגישור הטבעית שלו באה לידי ביטוי והוא חי ומשרת את האני האותנטי.
לחיי החיים הטובים ברמות הגבוהות של הטיפוס!..
14/03/2012
המאמר הזה הוא פרי לימודי בקורס למאמנים עם אסנת ידגר המדהימה - חלוצת השיטה בארץ ומייסדת המרכז הישראלי לאניאגרם.
סיון סניור - מאמנת להצלחה בחיים האישיים.
